פסק-דין בתיק ת"א 4598-11-08

1.         לטענת התובע בתאריך 11.10.06 ארעה לו תאונת עבודה. תחילה הוגשה תביעת נזיקין שלו כנגד הנתבעת 1 (להלן, גם "דנאל"), שאין עוררין שהיא חברת כח אדם ומעבידתו הפורמאלית. לימים הוגש כתב תביעה מתוקן שלו אף כנגד הנתבעת 2 (להלן, גם "בתי-זיקוק"), אליה נשלח לעבודה עובר לתאונה. לנוכח רשלנותן הנטענת של הנתבעות הוגשה תובענת הנזיקין נגד שתיהן. דנאל ובתי זיקוק התגוננו בפני התביעה.

2.         התובע אינו טוען לנכות. משום כך הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

3.         לאחר שסיכומי הטענות הונחו בפניי ניתנה החלטתי מיום 11.8.11. בהחלטתי זו הצבעתי על התנהלות נפסדת של ב"כ דנאל אשר נטל חירות לעצמו לצרף דוחות חקירה, הגם שהם אינם "החומר שבתיק", כמשמעו בהחלטתי מיום 6.3.11. ציינתי שם כי מזלה של דנאל משחק לה וב"כ בתי זיקוק, הגם שהגיש סיכומיו אחרון גם לא מוחה כנגד כך וגם לא מתייחס לאמור בדוחות לעניינה של בתי הזיקוק, לעיצומם של דברים.

            מששקלתי כל אלו החלטתי שם להידרש לדוחות החקירה, לאפשר לב"כ התובע בלבד להגיש סיכום טענות משלים, לא לאפשר לב"כ דנאל, חרף יתרונה הדיוני, להגיש סיכום טענות משלים בעקבות זאת, ולחייב את דנאל בהוצאות בגין ההתנהלות הנפסדת ובזבוז הזמן שנגרם בעטיה.

4.         בעקבות החלטתי זו הונחו בפניי טיעונים משלימים מטעם ב"כ התובע. כמו כן הגישה דנאל בקשה לביטול החיוב בהוצאות. אקדים ואציין כי בקשתה חסרת שחר. טענתה כי משמעות האמירה "על יסוד החומר שבתיק",  היא לכל חומר שיוגש, הן עובר להחלטה והן לאחריה, היא חסרת-שחר במלאכותיות שלה. כך, כמפורט בסעיף 3 להחלטתי מיום 11.8.11 הנ"ל.

5.         ועתה לעיצומם של דברים. ככל שעסקינן בנסיבות אירוע התאונה אין לי אלא לאמץ את הנטען בנספחי סיכומי ב"כ התובע. אכן בטופס בל/250, המאושר על ידי דנאל, תוארה התאונה כאשר התובע "עבד בלילה והחליק על שעווה ונפל על הגב". אישור נוסף לכך ניתן כאשר דנאל אישרה את תיאור התאונה בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה בה רשם התובע כי התאונה ארעה כאשר "הרמתי שק של 25 ק"ג לעלות אותו לקומה 2... החלקתי על שעווה ונפלתי על הגב".

            על כך יש להוסיף את התיאורים המפורטים בדוח החקירה מטעם דנאל המצביעים על רשלנותה המובהקת של בתי הזיקוק. התובע ציין בפני החוקר כי הגם שבמפעל השעווה יש להעביר את השקים באמצעות מנוף חיצוני הרי "לעיתים בוחר מנהל המפעל לחסוך בעלויות המנוף ועובדי המחלקה מתבקשים להעלות את השקים בידיהם" (סעיף 6.3). וכן כי "על יד המערבל צריך לעמוד עובד המחלקה ולהשגיח על פעולתו, אלא שבשל מצוקת כוח אדם (או מסיבות אחרות), לא תמיד מצוי עובד כזה, וכתוצאה מכך, השעווה נשפכת על המדרגות ועל משטח המחלקה, והופך אותו חלק מאוד" (סעיף 6.5). כך אירע במסכת שבפניי. התובע התבקש גם להרים שק ששוקל 25 ק"ג וגם לא הייתה השגחה על כך שהרצפה לא תהיה חלקה, בהינתן לכך שמדובר במשטח מסוכן מטבעו.

            בחקירה נוספת השיב אחד מעובדי בתי הזיקוק כי "לשאלתנו אם קיים מנגנון בטיחות כלשהו נגד החלקה בשטח המפעל, הלה ציין כי אין כזה, וכאמור, כיצרן של שעווה, המפעל אינו סטרילי וסביר להניח שיש שעווה מחליקה על הרצפה" (סעיף 3.13).

6.         לנוכח כל אלו בדעתי לקבוע, נזיקית, כי בתי הזיקוק הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע. בדעתי לקבוע כי התובע אינו נושא בכל אשם תורם.

7.         כאמור דנאל היא מעבידתו הפורמאלית של התובע. בתי זיקוק העסיקה אותו בפועל. משום כך מקובלנו כי דנאל היא בבחינת "המעביד הכללי" ואילו בתי הזיקוק היא בבחינת "המעביד הספציפי".

ככל שעסקינן ביחס בין שני אלו, כעולה מן הפסיקה, נתתי לכך דעתי בפסק דיני החלקי ב-ת.א. (חי') 29834/00 זועבי אחמד נ' ר.ש.י.לירון משאבי אנוש בע"מ (במאגרי "נבו"). רשמתי שם כי "ככל שעסקינן בחובת האחריות המושגית של המעביד הכללי חזרו וקבעו בתי המשפט, לא אחת, כי קיימת חובת אחריות מושגית כאמור. כך, נקבע ב-ע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו ואח', פ"ד כז (1) 712, בעמ' 717-718, כי אין המעביד הכללי יכול לנער את חוצנו מאחריות לתאונה שקרתה לעובדו במקום העבודה שאליו נשלח לעבוד, גם אם מקום עבודה זה לא היה בשליטתו של המעביד הכללי. ואולם, כב' השופט עמית, ב-ת.א. (עכו) 4616/95 עמאשה על תאופיק נ' אנוש שירותי בנייה בע"מ, דינים-שלום, כרך ט"ז, 545 (להלן- 'פרשת עמאשה'), מציין כי הגם ש'קיימת חובת זהירות מושגית של חברת כוח אדם כלפי עובדיה, עם זאת, עד שאתה בא להטיל אחריות על חברת כוח אדם בשל הפרת חובת הזהירות הקונקרטית, יש לעבור תחילה דרך המעביד בפועל, שבידו המרות והפיקוח על העובד' (סעיף 16). ולכן, בהמשך, מציין כב' השופט עמית 'כי בהעדר נסיבות מיוחדות אין להטיל אחריות על המעסיק - חברת כוח אדם - מקום בו קיים מעביד בפועל, שתנאי הבטיחות הם בשליטתו ובאחריותו. מבלי לקבוע מסמרות, אחריות תוטל על חברת כוח אדם מקום בו התרשלה בבחירת העובד או בבחירת המעביד - לדוגמא, אם שלחה את העובד למקום עבודה נעדר תנאי בטיחות מינימליים - או כאשר הפגינה אדישות וחוסר התעניינות אודות עלילותיו ומוצאותיו של העובד במקום העבודה' (סעיף 17)"(סעיף 7) .

8.         לנוכח העקרונות האמורים בדעתי לפטור את דנאל מכל חבות. על פני הדברים דומה שבתי זיקוק היא מעביד מסודר השומר על כללי זהירות. העובדה שבפרשה פלונית הוא ראה להיכשל, כמתחייב מהכרעתי עד הנה, אינה מעמיסה על דנאל כל חבות עודפת. אכן דנאל, באורח סביר, יכולה הייתה להניח שהיא שולחת את התובע לעבוד במקום עבודה סביר, אחראי ורציני.

9.         בתי זיקוק הגישה הודעת צד ג' נגד דנאל וצד ג' 2 (להלן, גם "הראל"). בלב ההודעה ניצבת הטענה כי הראל, היא מבטחתה של דנאל, ביטחה אף את חבותה האפשרית של בתי זיקוק.

            בדעתי לדחות טענה זו רק לנוכח השתק פלוגתא. ביום 29.12.09 ניתן פסק דין חלקי במסגרתו נדחתה הודעת צד ג' שהגישה בתי זיקוק נגד דנאל והראל, בגין אותן טענות בדיוק. משום כך מנועה בתי הזיקוק מלחזור ולהגיש הודעה זו.

            בסיכומי טענות ב"כ בתי זיקוק, ואגב הרחבת חזית והגנבת ראיות, נטען על דין ודברים שהתנהל בין ב"כ הנתבעות במסגרתו הודו דנאל והראל בכיסוי הביטוחי ואף סוכם על דחיית ההודעות ללא צו להוצאות. לבד מכך, כאמור, שעסקינן בהגנבת ראיות בסיכומי טענות, הגרסה נשמעת מופרכת על פניה. אם אכן נתגבש הסדר דיוני כאמור, פשיטא הוא אמור היה למצוא את ביטויו בהסכם הפשרה ומכל מקום בחליפת מכתבים.

            כללם של דברים: בדעתי לקבוע כי בתי זיקוק, והיא בלבד, נושאת באחריות לגרם התאונה ותוצאותיה.

10.        כאמור התובע אינו טוען לנכות. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לתובע נפסקה תקופת אי כושר מוחלטת לתקופה של מספר חודשים עד ליום 6.1.07. לאחר מכן הוכרו לו נכויות זמניות בשיעור של 20% ו- 10% לתקופה של 8 חודשים נוספים. התובע לא צירף ולו תלוש שכר אחד המצביע על הפסד השתכרות בפועל. מנגד אף בתי זיקוק ו/או דנאל לא המציאו יומני עבודה באשר לעבודתו של התובע בזמנים האמורים. משכל אלו לנגד עיניי סבור הייתי שיש לפסוק לתובע הפסד השתכרות מלא למשך שלושה חודשים. הנני אומד את שכרו החודשי המשוערך בסכום של 5,000 ש"ח. התובע זכאי, איפוא, לסך 15,000 ש"ח בגין כך.

11.        לנוכח התקופה הממושכת בה היה התובע באי כושר מוחלט ובנכויות זמניות הנני רואה לפסוק לו בגין כאב וסבל סכום של 12,000 ש"ח המבטא אף עזרה כלשהי עודפת של צד ג'.

12.        הגשת התביעה כנגד דנאל ובתי זיקוק הייתה לגיטימית. לכאורה משעה שידה של דנאל, בריבה עם בתי זיקוק, על העליונה הייתי מזכה את דנאל בהוצאות משפט. לנוכח החלטתי מיום 11.8.11, ולנוכח הצורך לחזור ולדון שנית בבקשת-סרק נוספת לעניינה, אין בדעתי לחייב את בתי הזיקוק לשלם הוצאות לדנאל.